מסלול טיול ארוך ומיוחד.
אחת לזמן אני אוהב לצאת למסעות ארוכים. כאלו שמוציאים לי את הנשמה אבל יחד עם זאת מזכירים לי נשימה. מודה בפה מלא, אני אוהב לסבול. הנה אמרתי את זה. לפעמים אני מבקש מאחת הבנות (שלי) להקפיץ אותי לנק' מסוימת ומשם אני חוזר הביתה ברגל.
אני אוהב להיזכר איך זה כשמנחיתים אותך בנק' מסוימת ומשם? תסתדר כבר. שניה של התמצאות במרחב, הבנה מה נדרש ולאן לצעוד וקדימה לדרך.
אין לי מושג מה תביא הדרך. אין לי מושג מה עביר? מה לא עביר? האמת, לא עוסק בזה בכלל פשוט הולך וברור לי מעל כל צל של ספק שלא משנה מה תביא הדרך אני אדע להגיע ליעד.
המסעות הללו הם עבורי לפחות אחד לאחד מסע החיים של כולנו. ידוע מהיכן מתחילים ועם הזמן נעשה יותר בהיר מה הכיוון. מה שלא ידוע הוא מה תביא עמה הדרך.
מסלול טיול ארוך ומיוחד מהבית לים ובחזרה
יום ו' 2/04/21 היה יום גשום במיוחד. כזה שהרטיב את הארץ פעם אחרונה לפני שמתחילות הטמפ' לטפס ולכן בחרתי לצאת לדרך הבאה. מושב בארותיים לאורך נחל אלכסנדר עד חוף בית ינאי ובחזרה.
בואו נאמר כך, היו אלו 37 ק"מ של הליכה קשוחה, מכאיבה ומהנה עד העצם 🙂 זהו Get lost למכאיבי לכת.
גשם לא פסק אף לא לרגע מתחילת המסע עד לרגע בו הנחתי את התיק הרטוב והבוצי על רצפת הסלון הנקייה. הדרך הפכה בוצית יותר ויותר ככל שהתארכו השביל והדרך.
אני אוהב את הנק' הזו של הליכה בגשם שבה כל עניין הרטיבות והבוציות הופכים ללא רלוונטיים. אני קורא לזה, נק' השחרור. שחררתי, מרגע זה והלאה לא מעניין שאתם רטובים. זאת עובדה, לכו איתה.
הטיפוס לח'ורבת סמארה (בתמונה למעלה) היה סוג של בחירה מודעת שזה עומד להיות קשוח אחרי 18 ק"מ של דישדוש בבוץ ואכן כך היה. אבל ההגעה למעלה כמו תמיד היא פיצוי הולם.
הנוף, התחושה, הקפה החם בתוך הח'ורבה, הכל יחד מתכנס לחיוך דבילי שתכל'ס בשבילו יצאנו. מה לא?
משם המשכתי עד חוף הים, נק' המפגש בין נחל אלכסנדר לים. כמה תמונות, תמרים וחוזר למסלול טיול ארוך ומיוחד הזה אליו בחרתי לצאת. סליחה לא טיול, מסע.
הדרך חזרה הייתה סוג של מזוכיזם טהור. הדרך הייתה כה בוצית שתכל'ס החלקתי אומנותית את דרכי הביתה. מעולם לא עשיתי תרגולים לחיזוק רצפת האגן ובאותם רגעים די הצטערתי על כך אך המסע הושלם ואני בבית.
רוצים גם כזו חוויה? תתחילו להתאמן
בהצלחה
