אז באמת למה בכלל לטייל לבד?
לפני שאגע בסיבות, ביתרונות ובתועלות של לטייל לבד מבחינתי חשוב ונכון להפריד בין ה – לטייל לבין ה – להיות לבד.
במיוחד בשטח כי לעניין הלְבַד יש כמה היבטים בהקשר זה.
הכל התחיל כאן
בילדותי בסביבה בה גדלתי ונסיבות חיי דאז גרמו לי לצאת החוצה ולהיות המון עם עצמי. ככל שעשיתי זאת יותר, כך התמכרתי לתחושה המלווה ועל הדרך גיליתי 2 עולמות שלא הכרתי לפני כן. עולם פנימי שלי ועולם חיצוני שעוטף אותי ומזמן חוויות חדשות.
כל זאת כמובן ברטרופרספקטיבה ובניתוח לאחור כאדם בוגר כיום. לגבי הבוגר ניטש ויכוח סוער בבית ועוד נגיע לזה. ככל ששהיתי יותר בחוץ במרחב הפתוח שאינו רחובות השכונה וכד'… כך מצאתי את עצמי מתמכר לתחושת הניתוק, לשקט בראש אך בעיקר התמכרתי לסקרנות.
למה בחוץ?
כל דבר בחוץ סיקרן אותי. צמרות עצים, גבעות, אבנים, קול הרוח המשתנה והשקט. ככל שביליתי יותר זמן עם עצמי בחוץ, כך גבר בי אי הרצון לחזור ל'מטריקס'.
המציאות בבית דאז במילים פשוטות הייתה קשוחה בוודאי לילד בגיל 8 עד 10. תגלית נוספת שגרמה לי להתמכר לשהיה לבד בחוץ הייתה המסוגלות.
אהבתי לחשוב ולדמיין שאני גר בשדה שכל כך אהבתי. אהבתי את המחשבה שאני יכול להסתדר לבד ושבעצם אני לא צריך אף אחד. יש לי הכל בכל רגע נתון.
מהבית הייתי סוחב גפרורים, מקים מדורות קטנות, בונה מחסה מענפים, חופר בורות בידיים ומטמין כל מיני חפצים שהיו חשובים לי.
עם הזמן הקמתי בשדה 'בית' תחת עץ שיטה מכחילה שהיה עבורי מקום מפלט ממה שקורה בבית ומקור לתחושת עוצמה ובסיס להיכרות עם היכולת להסתדר לבד. כשאני נזכר בפרק הזמן הזה בחיי אני מתמלא אושר גדול וחיוך של הנאה מיד עולה.
החוץ ריפא מאוד והקל את ההתמודדות עם ענייני הבית. הלְבַד חיזק ועיצב אותי בהרבה מובנים לטוב ולפחות טוב את מי ומה שאני היום. כיום ובשנים האחרונות אני מחפש ונראה לי שמצאתי את הדרך להעביר לכם את אותן תחושות בדיוק באמצעות האתר הזה.
חלקנו כלל לא מעלים על הדעת את האפשרות לצאת החוצה למרחב ולבד. כלומר לא מכירים את האפשרות הזו. חלקנו מאוד היו רוצים אך חוששים. לכל אחת ואחד מאתנו "סיפור" פחדים וחששות אחר בראש וזה טבעי לחלוטין.
כאשר אני משתף אנשים עם העובדה שאני יוצא לשוטט לבד בשטח מיד עולות תגובות כמו: "אני? בחיים לא, מת/ה מפחד שמישהו יפגע בי כשאני לבד בשטח", "שאפול ואפגע" ועוד אין ספור סרטים.
הכל נכון וכמעט דבר מכך אינו תואם את המציאות ואצרף הסבר קטן לטיעון שלי. לצאת לשטח לבד באחריות אישית לא אמור להביא אותנו לפגיעה כזו או אחרת.
לפני שיוצאים לשוטט ולטייל לבד, ניתן וחשוב להקפיד על הכללים הבאים:
1. להסתובב באור יום עם אמצעי הגנה אישי.
2. להימנע מיציאה למרחב שיש בו קירבה לאזור עם אוכלוסיות שיש בהן פוטנציאל אפשרי לפגיעה.
3. והכי חשוב לזכור: אף אדם לא יושב בשדה או בוואדי וממתין להגעתכם.
אף אדם לא יודע שאתם עוד חצי שעה יורדים מהרכב ויוצאים להליכה בשדה לידו עצרתם.
מה מרתיע אותנו כמו ברוב המקרים?
הקולות בראש.
מה במציאות? הרבה פחות מזה. הקולות הם קולות והמציאות היא מציאות.
חשוב להאזין לקולות אבל לשמור גם על היגיון בריא.
לטייל לבד – איך מתחילים?
אין קל מזה. חפשו שדה או כל מרחב פתוח קרוב ומוכר ליד אזור המגורים שלכם וצאו לסיבוב.
תתחילו להכיר את המרחב הקרוב אליכם.
חזרו לאותו מרחב שוב ושוב ושוב ושוב עד שתרגישו ביטחון עם המרחב הספציפי הזה ובעיקר עם עצמכם. בפעמים הראשונות המשיכו עם ההרגלים הקבועים.
טלפון נייד ביד, מוסיקה באוזניים, קשר עין עם כביש או בניינים סמוכים.
אם תתמידו תגלו עם הזמן שהטלפון הנייד, הרצון לקרבה לדברים עשויים ידי אדם כמו כבישים, רכבים, מבנים וכד'… יתאדה.
ככל שתעמיקו את הקשר והמפגש עם החוץ כך תגלו כמה הוא מעשיר את עולמכם הפנימי, מחדד ומדייק תובנות אישיות בכלל וכמובן כך תגלו עד כמה אתם פחות ששים לחזור ל'מטריקס'.
השהות בחוץ לבד בין אם היא בתנועה או בין אם היא סטטית בישיבה לצד הדרך ולצדכם מדורה קטנה שהדלקתם, עושה הבדל עצום אותו תרגישו עמוק בפנים ככל שתתרגלו את עצמכם לפקוד אותו.
כמו בכל תחום בחיים ככל שאנחנו צוברים יותר זמן ומתנסים בו, עולה הביטחון ואז במקרה כמו שלנו – את הרעיון של Get lost ניתן להטמיע ולהרחיב אזורי השיטוט והשהיה בחוץ בחברת עצמנו.
מתי בפעם האחרונה הייתם לבד עם עצמכם? ואם כן הייתם עם עצמכם, מתי עשיתם זאת בחוץ ולא בחדר?
תתחילו מלצאת החוצה לבד קרוב לבית ועם הזמן הרחיבו את הזמן והמרחב. אני מבטיח לכם שלאחר זמן מסויים תודו לעצמכם על העניין ולי על הרעיונות למסלולים
מה אני עושה עם הלבד והבחוץ היום?
משוטט ללא הרף ומעלה לכאן מסלולים אותם אני מוצא כמעניינים וסוחפים עבורכם. לא את כל השיטוטים אני מעלה 🙂
ב 15 השנים האחרונות אני מדריך ומלווה בהתנדבות נוער בסיכון.
95% מהפעילות שאני יוצר עבורם ואיתם מתרחשת בחוץ, בשטח.
וגם…
כבוגר מסלול הכשרת מדריכי הישרדות מטעם מכון וינגייט אני בונה, מכשיר ומוביל נערים ונערות לעתים לבד, לעתים עם הוריהם/ן בימי חשיפה והתנסות בחוץ ולבד. אגב אל דאגה, הם לא ממש לבד. הם עושים ומובילים משימות בעצמם בהנחייתי.
את ימי הפעילות הללו הם מסיימים בטוחים, גאים, עצמאים, יזמים ומלאי רצון לשתף ולסחוף אתכם גם לעולם החוץ
בקיצור,
צאו כבר החוצה וצאו לבד
שלכם באהבה ובציפיה,
המשוטט.
