חישוב מסלול מחדש.

זה קורה כל הזמן וזה ימשיך לקרות תמיד. כמעט ולא קיים שיטוט אליו תצאו והדרך תפתיע אתכם עם חסימה כזו או אחרת.

גדר תיל, מעבר מים, שיחים גבוהים, לא חסר ולצערי עניין החסימות ע"י חקלאים והמדינה מתגבר עם השנים.

מתסכל? כן

הזדמנות ללמוד משהו? ללא צל של ספק.

מבוא למשוטט שנחסם

אם יש משהו שאני אוהב ומעריך בכל פעם מחדש זו הסיטואציה בה הדרך משתנה, נחסמת וכד'…. זו בדיוק ההזדמנות לפרוח וליישם יצירתיות.

באופן אישי, עוד לא קרה מצב בו יצאתי לשוטט, הגעתי למכשול שלכאורה מונע ממני להמשיך ולא צלחתי אותו.

כאשר הולכים בשטח ומגיעים לנק' אותה לא ניתן לעבור/לחצות/לדלג וכד'…

זה בדיוק הרגע לעצור רגע את ההוויה של 'השועט' קדימה ולהירגע. חישוב מסלול מחדש הנה אני בא.

לנק' בתמונה הבאה הגעתי ביום חורף גשום במיוחד. הגוף רטוב, הבגדים, הנעליים, הכל רטוב ופחות נעים.

מה עושים עכשיו? המקום אליו רציתי להגיע נמצא בדיוק ממול (ראו השביל מעבר לאגמון העמוק שזרם בקצב מהיר במיוחד).

אין לי כוונה להציג מה היא ההחלטה הנכונה בסיטואציה מהסוג הזה או אחרת כי אין כזו. מה כן יש? ניתוח מצב, שטח, תנאים ואז לקבל החלטה.

ועם זאת אומר שכל החלטה שתקבלו תהיה כנראה ההחלטה הנכונה. מדוע? כי אין כל דרך לבחון לפני כן איזו החלטה תהיה טובה יותר.

במילים אחרות, עזבו רגע ניתוח נתוני שטח.

המסר שאני מעוניין להעביר כאן הוא פשוט.

נתקעתם? הדרך השתנתה? הדבר האחרון לעשות בסיטואציה כזו הוא להתעצבן או להיות מתוסכלים.

דרך חסומה היא הזדמנות. מתנה ממש.

דרך חסומה – הזדמנות ללמוד

אני מסתכל על כל עניין השיטוט כעל אימון אישי מנטלי. רכישת כלים לחיים. הדרך חסומה? יופי, זה בדיוק הזמן לעשות חישוב מסלול מחדש.

לחפש מקום חציה חלופי, לחזור חזרה את הכל, ללכת לכיוון אחר לחלוטין ואולי להאריך את הדרך ואף להיתקל בעוד חסימה?!

אין לדעת, זה לא באמת משנה וזו הסיבה בגללה ציינתי שכל החלטה שתקבלו בשטח היא ההחלטה הנכונה.

בהליכה בשטח בדיוק כמו בחיים אנחנו מקבלים עשרות החלטות קטנות וגדולות בכל רגע נתון מבלי בכלל לנתח אותן או לשים לב אליהן.

כל צעד לכל כיוון ללא קשר לחסימת הדרך עשוי לשנות אותה עבורנו.

הקו המנחה הוא להישאר פתוחים לעובדה שבכל רגע נתון כל דבר יכול להשתנות וזה כנראה יהיה תמיד לטובה.

איך אני יודע שתמיד לטובה?

תמיד מצאתי בסופו של דבר את הדרך ליעד או את הדרך חזרה למקום המבטחים. תמיד וכך גם אתם!

זה משחק, שחקו אותו.

להיתקע בדרך זה אימון מושלם ליציאה מקיבעון, ללמידה עצמית ועל עצמי איך אני מגיב ומתנהל בסיטואציות מהסוג הזה?

טיפ לשמור ולזכור – אם 'תבעטו' השטח יבעט בכם בחזרה.

אם תשחררו? סבירות גבוהה שתקבלו חיבוק חם.

אה כן, מה בחרתי לעשות במקרה של החציה אותה הצגתי בהתחלה? עם כל אי הנוחות בחרתי להאריך הדרך וללכת סביב מבלי לדעת לאן אני הולך כי:

1. ממילא אני כל כך רטוב, מה כבר משנה עוד זמן הליכה ב אי הנוחות?
2. הרווחתי היכרות עם תא שטח חדש ומדהים ביופיו.
3. לפעמים צריך לדעת לקבל את המציאות ולחבק אותה. בחרתי לחבק הפעם את עצמי כדי להתחמם 🙂

שורה תחתונה. השיקולים נשענו על נסיון רב בסיטואציות מהסוג הזה ולא חששתי למשל לקפוא מקור. יתכן ואם הייתה זו לי פעם ראשונה, הייתי אולי בוחר לחזור חזרה את הדרך ממנה באתי כי היא הייתה בוודאות עבירה ויחסית יבשה.

מה נכון? רק אתם יודעים

מה לעשות כשזה קורה? להירגע ולחשוב.

בהצלחה