בלוג

אני לא פעם נשאל, האם אני לא חש בדידות בשיטוטים האין סופיים שאני עושה.

בכל הכנות מעולם לא חשתי בודד בשטח או בכל מקום אחר. תחושת אושר עצום מהלְבַד לעומת זאת יש ויש.

לטייל לבד לא אומר בדידות ועבורי לפחות האבחנה ברורה לחלוטין. הבחירה לשוטט לבד בשטח באה מתוך מקום נקי, פנימי, אישי והיא חלק ממני מאז ומעולם.

אבי שאל אותי לא מזמן:

"איך אתה מסוגל להסתובב שעות על גבי שעות מנותק מכל? זה לא מטריף אותך? אני אחרי 20 דק' הליכה בשכונה מביט בשעון ורק רוצה לחזור כבר הביתה".

אני מציע זווית הסתכלות מעט שונה ששווה לבחון אותה.

אני חושב שחלק גדול מהאנשים חשים בדידות ולא מסוגלים להיות לבד עם עצמם. הם זקוקים לרעש שיחפה על התחושות שהם עשויים לפגוש כאשר לפתע יאלצו להיות רק עם עצמם, ללא "רעשי הרקע".

בעיניי או לגישתי זו הלכה למעשה ה – בדידות הגדולה ביותר. כשחשים בדידות הנטייה הטבעית היא לחוש מיד אחרת ואז פונים שוב בחזרה ל'רעשי הרקע'.

מחפשים מיד את הטלפון הנייד או מדליקים את הטלוויזיה או סתם מוצאים מישהו לדבר איתו ללא כל סיבה וכיו"ב. העיקר לא לחוש את הבדידות.

השיטוט כאירוע מדיטטיבי

באותה קלות שאני יכול להסתובב ימים מבלי לחוש בדידות, אני יכול לדבר ולא לסתום את הפה. אם תהיתם למשל.

אבל אם אני מתבונן שוב ושוב על המקום ממנו התחלתי את המסעות שלי, בין אם בשטח או בין אם בחיים בכלל. מה שהיה שם תמיד זו היכולת ללכת לבד במלוא הנחישות, החדות והבהירות מבלי לחוש ולו לרגע בודד. בדיוק להיפך.

לפני מס' חודשים יצאתי מהבית תוך כוונה להגיע לארובות תחנת הכוח חדרה ובחזרה (הליכה של 40 ק"מ עליה כתבתי כאן בנפרד).

ככל שהמרחק גדל, כך גדלה תחושת האושר הפנימי. ככל שהמסע הופך קשה יותר פיזית, כך המיינד נכנס למוד של שקט ושלווה.

בשלב מסוים אפילו הדיאלוגים הפנימיים פוסקים וכל מה שיש זה כאן ועכשיו. זו תחושה מופלאה בפני עצמה שאותה אני מקפיד לחפש ולא תמיד מוצא אגב, בכל יציאה שלי לשטח.

בדידות? אני חושב שאני לא באמת יודע מה זה אומר. תחושת מלאות פנימית שקשה להסביר אותה? חד משמעית כן.

במעגל החברים שלי ישנם שלושה איתם אני אוהב להיפגש במיוחד. עם שלשתם אני יכול ומוכן לבלות ימים שלמים בלי להחליף ולו מילה אחת. זו הנוכחות והידיעה שהם שם.

התחושות ברורות, הרגשות ברורים, אין צורך לדבר. בדידות היו בטוחים שאין שם לאף אחד מאיתנו.

אחד האתגרים המורכבים העומדים בפני אלו שמעוניינים לצאת לשטח לבד הוא 'רעשי הרקע' הקבועים סביב.

קיים חשש מובן אצל כולנו לצאת מ'אזור הנוחות' המוכר והרעשני אך טורדני.

שורה תחתונה? אני מציע לכם בחום לנסות את העניין. תוכלו למצוא בקישור הבא כמה טיפים שכתבתי על איך להתחיל לנוע בשטח בגישת Get lost

מסר חשוב לסיכום,

לטייל לבד לא אומר בדידות.

אני אתכם, צאו לשטח.