You are currently viewing פוסט אישי – מדוע אני יוצא לשוטט לבד לשטח

פוסט אישי – מדוע אני יוצא לשוטט לבד לשטח

מרבית המאמרים שאני מעלה נשענים על שאלות ששואלים גולשים, חברים ומכרים שונים.

שאלה אחת החוזרת על עצמה היא מדוע אני יוצא לשוטט דווקא בשטח בדגש על ה'לבד'.

עד כה תמיד בחרתי להציג את המשמעויות והיתרונות ליציאה לשטח לבד מהצד הקורא ומניע אחרים ואתכם לפעולה.

יחד עם זאת הרגשתי שיהיה זה נכון ואף מחויב מצדי להציג את הזווית האישית שלי לעניין.

מה גורם לי לצאת החוצה לבד? ולמה דווקא לשטח? לשאלות הללו אענה בהרחבה ובכנות מלאה.

מה גורם לי לצאת לשטח לבד?

מאחר ומדובר בזווית אישית, אציג את הדברים או הסיבות בסדר החשיבות כפי שאני רואה וחווה אותם ופועל לפיהם.

הסיבה הראשונה או סיבת העל היא:

בהירות

מאז שאני זוכר את עצמי כילד ועד לכתיבת שורות אלו וכמובן הלאה, חיפשתי ומחפש משמעות ל'תפקיד' שלי כאן.

כל אחת ואחד מאתנו אוחזים ברמה כזו או אחרת 'שאלות פנימיות' על עצמנו ועל מהות היותנו כאן.

בכל תחום ובכל נושא תמיד אחפש עומק. לעולם אחפש ואשאל על ה'מעבר' למה שהעין רואה והאוזן שומעת.

למדתי עם השנים פחות "להאמין" למה שהעין רואה ולמה שהאוזן שומעת.

לשוטט לבד בשטח
שמש בשמיים ורוח קרירה הם מה שהעין והאוזן קולטיםאם לא 'תאמינו' רק להם תגלו עולם ומלואו – בהירות

האימון המתמיד בהעברת הקֶשֶׁב ממה שרואה העין ושומעת האוזן הוא נפלא ומאפשר להבין כי ניתן "לשמוע", "לראות" ולהבין דברים מבלי להסתכל ולהאזין בסיוע איברים אלו.

המרת הקֶשֶׁב מהסתמכות על העין לקֶשֶׁב פנימי מאפשר את אותה בהירות.

במילים פשוטות, היציאה לשוטט לבד בשטח פועלת באופן מושלם כמו 'מגב' לחלון הרכב.

עצם פעולת ההליכה, הצעידה במרחב שהוא מנותק מכל דבר המשויך ליום יום האוטומטי הוא עבורי אימון בהירות מושלם ושלם.

מה שמוביל אותי לסיבה השניה והיא,

התבוננות

בהיעדר 'רעשים' ו'קולות פנימיים' מיותרים וגניבת 'תשומת לב' אני מסוגל להתבונן פנימה.

התבוננות פנימה היא הלכה למעשה התבוננות מבחוץ על החיים שלי.

רגעים נהדרים של התבוננות מהצד על עצמי, ואת ההתבוננות הזו מאפשרת לי רק הבהירות.

פעולת ה'לשוטט לבד בשטח' מאפשרת מקום פנימי לשאול שאלות, לקבל תשובות, או לא.

אגב בכל פעם שאני נדרש לקבל החלטה בנושא מסוים, ברור לי שאת פעולת החשיבה הניתוח וקבלת התשובות אמצע בחוץ, בשטח.

לעתים חולפים שבועות, חודשים ואף שנים של שוטטות עד שאני מקבל תשובות לשאלות שאני מחזיק.

ספוילר – מכין אתכם לקסם הבא. ככל שתצאו יותר לשטח לבד כך תחזרו עם יותר שאלות.

אל תנסו לחפש תשובות. זה מעט מורכב בהתחלה, אבל עם הזמן והשוטטות העצמאית מגלים איזו מתנה מופלאה זו להחזיק שאלה מבלי לתת לה תשובה.

יש לי עשרות שאלות כאלו ואחד הדברים הנפלאים בהקשר זה הוא שחלק מהשאלות הופכות ללא רלוונטיות עם הזמן והשוטטות.

היכולת להתבונן פנימה והחוצה היא קסם כבר אמרתי.

צאו ותחוו אותם גם.

המשכיות

עניין ה'המשכיות' עבורי הוא אולי הנקודה החשובה ביותר. המשך היציאה לשוטט לבד בשטח שוב ושוב ושוב היא הלכה למעשה תרגול אימון המיינד ביצירת ה'בהירות' ויכולת ה'התבוננות'.

לב העניין הוא להיות במצב של תנועה מתמדת. תנועת הליכה היא תנועה מונוטונית והמונוטוניות בתוך מרחב שהוא הדבר הכי רחוק מ'מומוטוני' מאפשרת לי להעמיק את היכולת להתבוננות ובבהירות.

לשוטט לבד בשטח

ההשפעה הישירה של אלו היא יצירה ובניה של המשכיות השוטטות. כלומר זהו מנגנון שגורם לי להתמכר לשוטטות עצמאית בשטח ובונה את הרצון לצאת בכל הזדמנות לשטח.

בשנים האחרונות אני יוצא כל יום כמעט לסיבוב שטח קצר בעיקר כדי לא לאבד את כושר ההתבוננות והבהירות ולהמשיך לפתח אותן.

תחושתיות

סיבה נוספת המניעה אותי ליציאה לבד לשטח היא תחושתיות. ציינתי קודם לכן את עניין ה'קֶשֶׁב'. תחושתיות היא ה'קֶשֶׁב' האולטימטיבי עבורי מאחר וזו בעצם הבנה פנימית פיזית לחלוטין של מה קורה סביבי בכל ההיבטים ובכל ההקשרים.

כשתחושתיות מופיעה זה סימן שהצלחתי לעבור ל'ראיה' 'שמיעה' ו'הבנה' הנובעים מתוך הגוף.

בהירות, התבוננות, המשכיות ותחושתיות יחד הם חווייה ייחודית ששוה להתאמץ עליה. מנסיוני ניתן 'לרכוש' אותן כמו כל דבר רק ע"י עשייה והתמדה. הווה אומר לצאת לשטח לבד שוב ושוב ושוב עד שהמושגים הללו לפתע 'יושבים' ומובנים לנו.

אם הצלחתי ולו במעט לגרום לכם לצאת החוצה לשטח לבד או אז רשמתי לפניי הצלחה כבירה.

אם תבחרו להמשיך ולהעמיק השוטטות זו כבר הצלחה שלכם נטו.

ניפגש בשדה

כתיבת תגובה