הליכה ללא מטרה
מתי בפעם האחרונה ישבתם על שפת אגם לבד לחלוטין, באמצע היום והאזנתם לפילהרמונית של הטבע?
או נגיד, מתי בפעם האחרונה פסעתם דרך מטע פקאנים לתוך אגם רחב ידיים?
לדעתי די מזמן אם לא מעבר לכך?!
מרחב השוטטות הבא יזכיר לכם להקפיד לעשות זאת לעתים תכופות יותר ומי יודע, אולי תרצו להתגורר על שפת האגם?
"יום אחד כל זה יהיה שלכם"
אם רק תגיע לכאן ותעמדו מול האגם בקצה מטע הפקאנים, תבינו איך בעצם בכל מקום הנוף והשטח שלכם ולא תצטרכו להמתין ל"יום אחד".
היום בו הגעתם לכאן לשוטט או בכל מקום אחר השטח הופך שלכם. עניין של תפיסה :-), נושא שלם לשיחה וקצת גלשתי אני יודע אז אשאיר זאת לפוסט אחר.
מה מכאן?
אנסה להסביר בצורה הכי פשוטה שניתן.
משמאל לאגם (כלומר מערבית אליו) עוברים שביל ומסילת רכבת.
לא תצליחו לפספס את שני אלו.
אם הגעתם לכאן בזמנים בהם השביל הסמוך למסילה אינו מוצף במי גשמים, תוכלו ללכת על השביל לאורך המסילה לכיוון צפון עד שתגיעו לגשר העובר מעל המסילה וזה ייקח אתכם למרחב אגמון פולג.
במידה והגעתם לכאן בזמנים בהם השביל לאורך המסילה מלא מים, צאו להליכה רגלית מהצד המזרחי של האגם ולכו לאיבוד סביב (ממש ממליץ לעשות זאת בדרך המזרחית) ותגלו עולם קסום ומלא הפתעות.
באופן כליי אני חושב שללא קשר לגשר המעבר מעל המסילה ולאגמון פולג, הגעה לכאן תוך ויתור על חלקו המזרחי של "אגם הפקאן" היא פספוס.
במילים פשוטות, התמקדו במרחב המזרחי של האגם ומעט צפוני לו.
אם אתם סקרנים לדעת מה תמצאו שם, תוכלו ללחוץ על הקישור הבא.
טיפ סיום
אם תגיעו לכאן ביום חול ועליתם על הגשר החוצה עת המסילה. המתינו בסבלנות להגעת רכבת לא משנה מאיזה כיוון.
עמדו על הגשר בדיוק בנק' מעל המסילה עליה דוהרת הרכבת אליכם ואת היתר תרגישו לבד 🙂
תהנו
יאלה ביי.
