חופש – פרולוג

הצג התלוי מתקרת האוטובוס מורה "התחנה הבאה – אזור התעשיה / מצפה רמון". חיוך ענק שוב עולה ונמרח לי על הפרצוף ואני מחליט לרדת בתחנה הזו.

למה דווקא בתחנה הזו? ככה.

מה גרם לי להגיע לכאן? מדוע בחרתי להגיע לכאן באוטובוס ולרדת באזור התעשיה מצפה רמון? התשובה פשוטה למדי והיא חופש.

לקחת את עצמי ולקחת לעצמי אלו שני דברים שונים

אבל כאשר משלבים בין השניים הסיכוי להפוך את שניהם לאחד גדל באופן דרמטי.

לקחת את עצמי – דמיינו עבור עצמכם את הדבר הבא. בתום נסיעה ארוכה לאזור מסויים דלת האוטובוס נפתחת, החלטה רגעית ואתם יורדים בתחנה מסויימת ופשוט מתחילים ללכת.

דלת האוטובוס נסגרת, האוטובוס מתרחק וכל מה שיש לכם הוא אתם, תיק גב ומקום לחקור.

לזמן אין משמעות, למרחק מהבית אין משמעות. תכנית כמו מה תעשו בשעה או ביום הקרוב לא באמת קיימת אלה רק כרעיון כללי כאשר הדבר היחיד שאתם יודעים הוא היכן תעבירו את הלילה.

לקחת לעצמי – וידוי. עבורי חופש הוא להיות במקום או אם לדייק, להיות בהוויה של 'לא יודע' ו 'לא להתעסק'. לא יודע, לא רוצה לדעת ולא מעניין אותי לדעת מה יהיה או מה יקרה. תכנית? כללית במקרה הטוב.

לקחתי לעצמי חופש ויצאתי לבקר אותי וכך זה נראה.

נתיב החופש

נק' ההתחלה בתחנת רכבת אי שם בה השארתי את הרכב. משם ברכבת לבאר – שבע ומבאר שבע באוטובוס למצפה רמון ומשם בטרמפ למקום בשם סוכה במדבר.

מדוע אוטובוס ורכבת? לא רוצה לתדלק, לא לנהוג, לא לעמוד בפקק כנהג, לא לנווט את הרכב, לא לחשב זמנים, לא לחשוב זמנים, לא לחשוב בכלל.

חופש? כן כן שיא החופש.

הפשוט המורכב

לפני שאמשיך עם פרק ה 'חופש' הרשו לי לרגע להיות ישיר וכמובן גם כנה ולהעלות שאלה.

מתי בפעם האחרונה יצאתם את פתח הבית, עזבתם, השארתם הכל מאחור ויצאתם לפגוש אתכם נטולי מגבלות זמן ורעשי רקע הקוראים לכם לדחות את החופש, לסיים את הפרויקט הבא או כל סיפור/תירוץ אחר?

רק אתם עם עצמכם, שגם זה 'המון אנשים' אם אתם מאלו הנוהגים להקשיב כל העת לקולות שיש לכם בראש… נגיד.

חופש הוא עניין פשוט ומבינים אותו כשיוצאים אליו או כששוהים בו. לרובנו כולל אותי כמובן העניין ה'פשוט' לרוב מורכב ואנו נוטים להישאב לאוטומט, לרגיל. להישאר במה שאנו מספרים לעצמנו שהוא אזור הנוחות.

תמיד יהיו 10,000 סיבות למה לא לצאת לחופש (כפי שאני מגדיר אותו) אבל המציאות תסכימו איתי מעט שונה. מניח שמתוך 10,000 הסיבות, 9,900 אינן סיבות מוצדקות מספיק לדחית החופש ואת ה – 100 הנותרות ניתן לדחות בכמה ימים.

אז מה עשיתי בחופש שלי?

3 דברים 🙂

את הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם והוא איך לא, לשוטט בשטח ללא כל מטרה! מאחר ומדובר במדבר "חמים" יש לומר ובחודש אוגוסט. יצאתי לשוטט בשעות אחה"צ ולפנות בוקר.

לכך הוספתי את הרצון לפגוש אהבה אינסופית שלי עליה אספר לכם בפוסט נפרד בהזדמנות ולהיפגש עמי כמובן. חשוב היה לי להבין מה שלומי?! פשוט.

אם לחזור לשוטטות, בתום 'שוטטות השקיעה' ירדה החשיכה המדברית – אחד המחזות היפים בעולם כמו תמיד ומשם חזרתי לבקתה המופלאה בפשטותה שנשאה והרימה את תחושת החופש לגבהים חדשים.

הבקתה – מיטה, מים, עששית, גז לחימום קפה/תה וזהו! חשמל? אין. WiFi? חחחחח הצחקתם אתם יודעים את מי?

מעל הראש? שביל החלב. בצדדים? גבעות חשוכות ושבילים בוהקים מלובן הירח ושקט.

מה שקט? דממת מוות. אם שמים לב ניתן לשמוע את הדממה צועקת עד מחנק.

חופששש…..

חופש מכל גירוי אפשרי לרצות לעשות משהו. חופש מכל גורם חיצוני שעשוי בטעות לשלוח ווטסאפ ולהזכיר לי שיש עולם שם בחוץ.

חופש מלוחות זמנים, חופש נקודה!

אם עשיתי לכם חשק, או אפילו גרמתי לכם לחשוב על לצאת לפגוש את עצמכם, התחילו מלצאת לשוטט ליד הבית.

עם הזמן הרחיבו את הטווח, ככל שתרחיבו אותו כך ייגדל הרצון לצאת לחופש כפי שהצגתי אותו כאן.

על גישתי לנושא ומה זה בעצם Get lost תוכל ולקרוא בקישור הבא…